<h1>ארחות חיים הלכ' לולב סימנים כ"ג—כ"ד</h1>
<h2>דף לז:</h2>
כיצד נוטל את הלולב מוליך ומביא ומעלה ומוריד ומנענע ראש הלולב ג' פעמים לכל רוח כיצד מוליך ומנענע ראש הלולב ג' פעמים וכן בהבאה וכן בעליה וכן בירידה זהו ו' פעמים ג' נענועים והנענוע הולכה והובאה זהו ל"ו כחות. והיכן היו מנענעין בשעת קריאת ההלל בהודו לה' תחלה וסוף פי' בהודו דתחלת המזמור ובהודו אחרון שבסוף וכן פי' הר"פ ז"ל וכן כתבו רוב החכמים ז"ל ובאר הר' יום טוב אשבי"לי ז"ל ואינו מנענע אלא פעם אחת אע"פי שהקהל כופלין אותו ואינו אלא שעולה להם במקום קריאת ההלל וכשם שאין הקריאה צריכה נענוע כך העניה אבל האחרון נראה שאינו דרך עניה אלא דרך קריאה ממש שכופלין אותו לעניינו כדרך שכופלין אנא השם ומנענעין ב' פעמים כך מנענעין בהודו בתרא ב' פעמים וכן נהגו וכן עיקר מפי רבינו נ"ר עכ"ל. וי"מ דסוף כי לעולם חסדו והוא סוף הפסוק וכתב הר"פ ז"ל וטוב לעשות כדברי שניהם בהודו ובאנא ה' הושיעה נא. וכתב גאון שנהגו לכוין כשהוא אומר הודו מוליך ומביא כשהוא אומר לה' מעלה ומוריד וכ"כ הר' סעדיה ז"ל והר"פ ז"ל כתב אין מנענעין בשם לא בהודו ולא באנא ע"כ ובפעם השנית כשהוא אומר אנא ה' הושיעה נא מנענע ג"כ לפי שהכפילה הוא דרך קריאה ממש ולא דרך עניה אבל אין מנענעו באנא ה' הצליחה נא כי הפסוק כך הוא אז ירננו עצי היער אח"כ הודו לה' ואמרו הושיענו וי"א טעם אחר מפני שהנענוע הוא לעצור רוחות ולגעור בשטן לפי' צריך לנענע באנא ה' הושיעה נא. ובנענוע זה הוא נענוע שבשע' ההלל אבל הנענוע שבשעת הברכ' לא היה להם ספק שמנענעי'. והנענוע הוא עקר מצותו כדאמרינן מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע בגמ' נמי אמרינן ממטי' ומייתי ואמר האי בעיניה דשטנ' ועל כרחין בשעת הברכ' עביד דאי בשעת קריא' ההלל אסור לדבר וכתב הר"ש ז"ל דלית הלכתא כותי' דלימרו גירא בעיניה דשטנא ואמר לן מורי דהאי דמנענעין כל איש ואיש הלולב כשסיימו הברכה זהו הטעם כדי לערבב את השטן ולהבריחו בלולב שמנענעין כדרך שמנענע אדם חרבו להכות בו אדם שכנגדו ולהבריחו כשרוצה להכותו כך מנענעין אותו להכות את השטן עכ"ל. ובמקומות שכופלין מאודך ולמטה כופלין ג"כ הודו שבסוף ומנענעין בו גם בפעם שניה ואע"פ שאמרו היכן מנענעו בהודו ובאנא כן קבלו נמי לנענעו בשעת הברכה כאשר כתבנו וכן נהגו וקבלו חסידים ואנשי מעשה דור אחר דור ואבות עולם כגון בעל פסוקות וגדולות הורו לברך ולנענע ויש להם סמך מדתניא השכים לצאת לדרך וכו' ובמקום אחר מצאתי ולענין נענוע אם שלא בשעת התפלה נטלו מברך עליו ומנענעו בהודו לה' תחלה ובסוף ובאנא השם הושיעה נא ב' פעמים שכן מצינו היכן מנענעין אותו ע"כ וכן דעת ר' נטרונאי גאון בתשו' ומצוה מן המובחר שיגביה אגודה של ג' מינין בימין והאתרוג בשמאל דהכא תלתא מצוה והכא חדא מצו' אבל משיגביה ד' מינין אלו בין בימין בין בשמאל יצא והוא שיגביהם דרך גדילת' אבל שלא כדרך גדילתם לא יצא וכ"כ הר"י בר' אברהם ז"ל. וכן אם נטל שניהם בידו א' כשר ויש כותבין שלא יצא אא"כ נוטלו בימין והראב"ד ז"ל כתב כשיטול הלולב יתן השדרה לחוץ שלא כדרך פניו כאיש המדבר עם חבירו ענפי הלולב כנגד פניו. והאטר יד ימינו נוטל הלולב בשמאלו שהוא ימין לו ואתרוג בימין שהוא שמאל לו וי"א אפכא כדקיימא לן גבי תפילין במנחות דגבי ימין דעלמא והכא נמי נוטלין בשמאלו שהוא ימין לכ"ע וכ"כ הבעל העטור ז"ל. ושולט בשתי ידיו נוטל בימין כשאר כל אדם לכולי עלמא. וגדם שאין לו ידים נוטלן בזרועותיו שהרי אין כתוב ולקחתם ביד כדאמרי' ביבמות גדמת חולצת בשיניה דמי כתוב וחלצה ביד.
